טכנאי שהתפטר ממוסך בו הועסק ישלם פיצויים בסך 124,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע

1.         זו תביעה על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965 לחיוב הנתבע בסך של 250,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הרקע לתביעה

2.         הנתבעת היא חברה בע"מ המפעילה מוסך שירות (מוסך מורשה) למכוניות פז'ו וסיטוראן, המצוי בראש העין. התובע 2 הוא בעליה של התובעת ומנהל המוסך.

3.         מאז 1998, וברציפות, משמשת התובעת כמוסך מורשה -מוסך שירות של דוד לובינסקי בע"מ שהיא היבואן והמפיץ של כלי רכב מתוצרת פז'ו וסיטוראן בישראל. בין התובעת לבין דוד לובינסקי בע"מ, ביחד ולחוד עם חברת שרודר בע"מ, שהיא היבואן והמפיץ של חלקי חילוף לכלי הרכב המיובאים על ידי דוד לובינסקי בע"מ, נחתמו מספר חוזים - ובין היתר בחודש מאי 2003.

4.         הנתבע הועסק בעבר אצל התובעת כטכנאי דיאגנוסטיקה, התפטר על רקע חילוקי דעות ואי התאמה, ואף הגיש נגד התובעת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה.

5.         ביום 9.5.2004 הודיעה דוד לובינסקי בע"מ לתובעת על ביטול מעמדה של התובעת כמוסך מורשה, בתוקף מיום 1.9.2004. (בגדר ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בת"א בהמרצת פתיחה 1125/04 "הוקפא" ביצועו של המכתב עד ליום 1.9.2007 ובתנאים מסוימים, לטענת התובעים).

6.         התובעים טוענים כי הודעת הביטול מיום 9.5.2004 באה בעקבות  פרסום לשון הרע - הלשנה - על ידי הנתבע , מר יניב ורד.

            לטענת התובעים, אומנם במכתב 9.5.2004 מאת דוד לובינסקי בע"מ היא מנמקת את הודעתה - בדירוג נמוך של מוסך התובעת, עקב תשתית לקויה, אולם -  למעשה הגורם להחלטה האמורה הינה תלונתו של הנתבע שפוטר     וטען למעשי מרמה במוסך, תוך שהוא מציין מספרי רישוי של מכוניות בהן בוצעו פעולות התרמית לטענתו.

7.         אין חולק כי במהלך 2004, לאחר שהופסקה עבודתו של הנתבע אצל התובעת, פנה האחרון למנהל מחלקת השירות של חברת דוד לובינסקי בע"מ, וטען כי בידו מידע על מספר רב של אירועים, אשר בהם כפי שטען נהגה התובעת בתרמית כלפי לקוחות המוסך: ביצעה תיקונים שלא נדרשו כלל, בחוסר מיומנות ו/או בניגוד להוראות היצרן ו/או בניגוד להוראות היבואן ובאופן שאינו הולם מוסך שירות של היבואן.

8.         בהמשך לדברים אלה, הנתבע מסר מסמך ערוך בכתב ידו, ובו פירט 27 אירועים נשוא תלונתו (להלן: "הפרסום").

9.         התובעים טוענים כי התלונה בכללותה, מהווה פרסום לשון הרע נגדם, העובדות שיוחסו לתובעים אינן אמת, והנתבע לא האמין באמיתותן כי הנתבע עשה את הפרסום מתוך זדון ונקמנות עקב הפסקת עבדותו אצל התובעת.

התובעים טוענים כי הפרסום הפוגע גרם לייבואן  דוד לובינסקי בע"מ להודיע לתובעת על החלטתו להפסיק את ההתקשרות עמה, כמוסך מורשה, ועל כל פנים כי הפרסום היה בעל משקל מכריע בהחלטתו האמורה של היבואן.

10.       בכתב הגנתו המתוקן מיום 13.11.2005, טוען הנתבע בין היתר למניעות עקב הסכם פוליגרף מחייב, להעדר יריבות להגנתו מכוח סעיפים 13 (5); 13 (7); 14 ו-15  (2); 15 (3); 15 (4); 15 (5) (ב); 15 (6); 15 (8); ו-19 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965.

המסגרת הנורמטיבית

11.       הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965, מפרש סעיף 1 לחוק מהו לשון הרע בזו הלשון:

            "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:

(1)       להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או לעג.

(2)       לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

(3)       לפגוע   באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו במשלח ידו או במקצועו.